מאת: דפנה מור, "דפנה שבילי זהב"
כיום אוכלוסיית הקשישים הולכת ומזדקנת, דבר שמצריך מאתנו, אלה שאחראים ודואגים להם, להבין איזה תנאים וסביבה תטיב עימם. מחקרים רבים מעלים את הנקודה כי השארת הקשיש בסביבתו המוכרת משפרת את איכות חייו, מעצימה אותו ומאפשרת לו עצמאות וחופשיות. לעומת זאת, ישנם מספר טיעונים היכולים דווקא לחזק את הצורך בסידור חוץ ביתי, בבית הורים. ישנם מקרים בהם לא ניתן לאפשר לקשיש להישאר בביתו עקב אי יכולת לספק לו טיפול ומענה לצרכיו המיוחדים, ובהתחשבות בנטל הכבד המוטל על המטפל העיקרי, שזה לרב אחד הילדים. המושג "הכי טוב בבית" נכון כל זמן שכל הגורמים הנוגעים בדבר, בן/בת זוג הילדים, השירותים בקהילה, המטפל, יכולים לקחת אחריות על הקשיש וצרכיו ולסייע לו להישאר בביתו.
חשוב שהסביבה תהיה קבועה ויציבה ושתיתן מענה לצרכיו התפקודיים של הקשיש. כמו כן, שתהיה לקשיש פעילות חברתית ותרבותית ולא יהיה רב שעות היום בבית לבד. פעילות חברתית ומעורבות קהילתית מעניקה לקשיש שיפור בתחושת הערך העצמי ובתחושת השליטה בחייהם. חשוב להשגיח על בריאותו על ידי ביצוע מעקב שוטף, שיבצע בדיקות, ייקח כדורים בזמן ועוד. בנוסף, חשוב לקשיש להיות מוקף באנשים משמעותיים עבורו. דבר זה מעניק לו איכות חיים טובה יותר וכתוצאה מכך שביעות רצון מהחיים גבוהה יותר.
במידה והקשיש הועבר לסידור חוץ ביתי מכורח הנסיבות, שהן בריאות לקויה, חסר שירותים בקהילה, בדידות, עומס שנופל על הילדים כתוצאה מהטיפול בו, הזנחה, התעללות, משבר אישי ועוד. במצב זה חשוב להעניק לו הרגשה שהוא שותף לתהליך ולהחלטה מאחר ומדובר באדם שכל חייו לקח חלק פעיל בהחלטות אין להתייחס לקשיש כאל מוגבל או חסר יכולת שיפוטית. כמו כן יש לתת לו תשומת לב ותחושת קירבה, כל אלה מקלים על תחושת האובדן, חרדה מהמעבר, והקלה בהסתגלות לשינויים.
במצב בו הקשיש אינו מסוגל להיות שותף לשינוי ולמעבר , יש להעצים את המשפחה ע"י מסירת מידע עדכני לגבי זכויות הקשיש במדינת ישראל, בליווי , ותמיכה בקבלת ההחלטות כאשר לנגד כולם עומדת המטרה של שיפור באיכות חיי הקשיש.